יהושע גרוסברד צבע קירות מגיל מאד צעיר. הוא המשיך וצבע עד ימיו האחרונים.
יהושע נולד במשפחה גדולה בסרוצק בפולין בשנת 1900.אביו התפרנס כצבע בתים וכמעטר. אחרי שנים אחדות של השכלה בסיסית, יהושע היה כבן 12 כשהוא הצטרף לאביו בעבודה כדי להקל בפרנסת המשפחה. המשפחה חיה בעוני בבית קטן, אך הבית היה מלא במוזיקה, שירה ואמנות.
בחיי העבודה שלו יהושע היה ידוע כצבע אומן. הוא התמחה ב-tromp l'oeil (ציור דימויים תלת ממדיים על קירות על ידי שימוש בצללי צבע, גזירת דפוסים מקרטון לציור פריזים של חיות, או ציור של חיקוי עץ בעזרת צבעי שמן. לא צבעים רבים הכירו את האומנויות האלה. כיום אלה אומנויות שאבדו ואינן. אחרי הרבה שנים הוא השתמש בידע זה לחידוש המסורת היהודית של גזירת מגזרות נייר. הוא פרסם שני ספרים של מגזרות מעשה ידיו והרצה לקהלים שונים על אמנות המגזרות (ראה להלן).
הוא גילה את העניין שלו באמנות בגיל צעיר והתחיל ללמוד עם מורים שונים לציור כשהם יוצאים לצייר בטבע. הציורים שלו בתקופה זו הושפעו מהצבעוניות הכהה של צפון אירופה.
אדם חברותי ומקסים. בפולין היה מעורב בתאטרון. שחק במספר רב של הצגות, הקראת ספרים ושירים. הוא היה מעורב בפעולות פוליטיות של ארגונים יהודיים שמאליים.
בגיל 28 הוא פגש את בתיה פריידקס שהפכה לשותפתו לאמנות ולחיים. אתר זה מוקדש לשניהם.
יהושע ברח מפולין ב-1939באחת הרכבות האחרונות שנסעו לרומניה. משם עלה על אניית מעפילים לא חוקית, כשהוא שוחה לחוף עם תיק גב שלקח אתו ובו כמה ציורים שלקח.
מלבד אח ושתי אחיות ששרדו את מלחמת העולם, כל בני המשפחה האחרים נרצחו על ידי הנאצים. לחלק מבני המשפחה היו כבר משפחות משלהם, בני זוג וילדים. כולם נספו. הוא אף פעם לא דבר על איך מתו. הוא רק דבר על איך חיו.
לקח כמה שנים ליהושע להתרגל לאור הבוהק המזרח תיכוני. כל הצבעוניות של ציוריו השתנתה. ורוד בהיר, צהובים וירוקים שאפינו את הבתים הערביים איכלסו את ציוריו. מאפשרים לעיניים להרגע מהברק המכאיב של השמש הבהירה. יהושע ומשפחתו התגוררו בגבול בין החלק היהודי והערבי בחיפה. עיר נמל בחלקה הצפוני של ישראל. כן הציור שלו היה ממוקם במרפסת שהשקיפה אל הנמל, מפרץ חיפה ובנינים מגובבים על המדרונות של העיר התחתית של חיפה. בשלב מאוחר יותר בחייו הצבעוניות שלו נעשתה בהירה עוד יותר. בציורים שלטו לבן, צהוב וכחול בהירים. המבנים יותר מופשטים, אך עדיין קשורים לנוף.
בשנת 1955 נסע לפריז ושהה שם כמה חודשים, מצייר רבים מגגות פריז.
יהושע הוא צייר של נופים עירוניים. התמונות שלו הן של בנינים מגובבים זה על גגו של זה. לעתים רחוקות כלל דמויות אנושיות, אולם ציוריו מלאים בסיפורים אנושיים כפי שהם נחבאים מאחורי חלונות מכוסי וילונות, כפי שהם נרמזים בכביסה התלויה במרפסות. הציורים השטוחים בטלו את הפרספקטיבה לצורות ולא לחללים.
בפלשתינה שהפכה לישראל הוא היה מעורב בפוליטיקה של השמאל, זכויות אנשים ועובדים.
הוא היה מאד מעורב בקהילת האמנים. בשנות החמישים המוקדמות עם אמנים אחרים כמו מרסל ינקו, איצ'ה ממבוש ואחרים הם איתרו כפר נטוש בהרים דרומית לחיפה. הם הציעו למשרד הפנים להפוך את הכפר למושבת אמנים שבה החברות תוגבל לציירים, פסלים מוזיקאים, שחקנים ועוד. הכפר, עין הוד, אושר והוא כפר אמנים משגשג עם גלריות, סדנאות אמנות ותערוכות. יהושע שרת בוועדות הכפר במשך שנים רבות, מעורב בבחירת תערוכות ובוועדות קבלה לאמנים חדשים. עין הוד ידועה כיום כמושבת אמנים מצליחה.
יהושע היה גם מעורב באגודת הציירים והפסלים. אגודה ישראלית לקידום אמנים ואמנות. במסגרת זו היה מעורב בבניית בניין לסניף האגודה בחיפה. הבניין נקרא בית שאגאל, נחנך ב-1954 בהשתתפות האמן עצמו. יהושע ישב בועדות שונות כולל ועדות לארגון תערוכות.
למרות עומס העבודה, הוא ניצל כל רגע פנוי לציור. ייצר גוף גדול של ציורי שמן. ברשימת התערוכות להלן רשימה ארוכה של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. כמו כן מוזכרות הגלריות שייצגו אותו במשך שנים רבות.
כל חייו הוא העריך את האומנות היהודית המסורתית. במיוחד העריך את הפריזים בבתי הכנסת שבוצעו תוך שימוש בסטנסילים שנחתכו מקרטון. הוא חידש את אמנות מגזרת הנייר היהודית ששמשה גם ליצירת קישוטים לחגים. אחרי שפרסם שני ספרים של מגזרות נייר מפרי מספריו. הוא הקדיש זמן רב להרצאות בפני תלמידים ומבוגרים על ההיסטוריה של מגזרות נייר ועל טכניקות הגזירה.
עם ההידרדרות בבריאותה של בת זוגו, בתיה, הם עברו להתגורר בדיור מוגן בפרדס חנה. גם שם המשיך לצייר מנופי המקום, לגזור מגזרות נייר ולהשתתף בתערוכות. פעילות זו נמשכה עד ימיו האחרונים.
יהושע נפטר ב-1992.